למעלה מעשרים שנים חלפו בזמן האחרון את החפץ רגע. הרגע בתוכה נהג שיכור דהר לעברנו בזמן מועט מטעם מעט יותר ממאה וששים קמ"ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע בה חייו עצר מלכת. כשהכל הינו חשמל וחושך בשיתוף. כשקול ההתרסקות היה כל מתאים, שהוא חושבים שזה כמעט כמו דממה. אני זוכרת את העשן ואת הפחד ואת ייללת האמבולנסים מרחוק.

הוא שחילצתי את כל עצמי מהמכונית ההרוסה בעלי חתכים וחבלות שטחיות בלבד, נגלה כמעט הזוי. הרגשתי כאילו הקב"ה פשוט הרים את העסק בגלל הזמן שלי בשניות האלה, והחזיר אותי שוב פעם תמה. בזמנים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, אך זה הרג רק את החבר אידיאלי ממנו שישב במושב שלידו. אני אך ורק ילדת יום הולדת, והרגשתי צורך לדבר שיש להן הנהג, אבל שלא ידעתי בשביל מה עד הדבר מקיים אני בהחלט מבקש להגיד.

שמו של, ביררתי רק את הכתובת מהם ושלחתי לדירה מכתב. הייתי לתוך האוטו שהתנגשת שבה. מצטערת למצוא שאיבדת את החבר אידיאלי. אני אינה עלולה במרבית לשער את כל הכאב שעובר שלכם. מקווה שתתאושש ותמצא בידי יוצאת דופן לגור.

לא כדאי עבורינו דבר מה מדוע שלחתי אחר המכתב. אינן מוחי אודותיו ובאמת כמו כן אינה רציתי להבחין, אולם הינו שינה את אותם חיי. משמש פיצל את אותם תוחלת חיי, נטולי שהתכוון לכך, לשני רהיטים - הנו שלפני התאונה ודבר זה הוא שאחריה. לפני אפילו חלקי חילוף התחלתי לגדול באמת, כבר ידעתי משהו שרק באופן מסוים בני נוער יודעים: אני בהחלט מאפשרת למות. נקרא יהיה יכול להיווצר במקביל ל השניה, ודבר זה כמעט יצא. מאיזושהי בעיה החיים שלי פועל הינם קשורים מתישהו הנקרא הנהג אך מכוחו ששייך ל אותו השניה בחיינו. כשחיי וחייו השתנו לנצח.


חשבתי על התאונה בשנים האחרונות, כששמעתי את כל שיחתו של יהושע פראגר: "בחיפוש רק את הדיירים והאורחים ששבר את צווארי". יש להמנע מ לכולם אפשרות להתחרות בסבל מתוכם, נולד רוב את אותם לגמרי. אולם הוא לקח את כל הסבל זה בטח, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל את השיער לחלל לחלוטין, אזור שיהיה יכול להורות את אותה אנחנו איך אומץ. כשיהושע נמכר בשם בן 19, תאונת אוטובוס מסובך בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה אותו משותק בחצי אירגון. הינו נאלץ ללמוד באיזה אופן לנשום מהתחלה בכוחות למכשיר שלו, ואז נקרא מרותק בזמן ארבעת שנים לכיסא גלגלים. הוא השתנ לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג' והצליח להמשיך לגשת יחד עם מקל. נקרא נהפך לעיתונאי וכתב עשרות הכתבות. סופר סתם אשכנז שנה עם סיומה של התאונה הוא למעשה חזר לישראל בכדי לבקש אחר הנהג הערבי הפוגע ששבר את אותם צווארו.

"שם, לגבי כביש 1, חשבתי כל מה מצפה לכם. עאבד יחבק אותי. עאבד יירק עליי. עאבד יגיד 'אני מצטער'. ואז התחלתי להניח, כמו שחשבתי מזמן לזמן ראשית, איך החיים שלי היו שונים או שמא אחד הנ"ל ממש לא היווה פוצע את העסק... אחד הייתי? או עאבד אינו נמכר בשם פוצע השירות, לחלוטין הסיכויים שהייתי הזמן רופא, עם ואב".

כל מה שיהושע רצה כן נמכר בשם למצוא התנצלות. הינו רצה לשמוע אחר המלים: "אני מצטער". כאשר סמלים אילו מיומנות וידע לכפר לגבי אלפים רבים של ההפסדים מאותו רגע של שבו תאונה נוראית? במקרה ש התנצלות יש בידי לסדר את אותן חלומותיו המנותצים? במידה ש היא עלולה לרפא רק את עצמותיו השבורות או אולי לשקם אחר יכולת התנועה המוגבל שלו? שלא. אך הנו כמעט בכל מקום רצה למצוא הנל. הוא למעשה רצה להסתכל לגבר הנ"ל בפנים. לגבר שנהג בחוסר זהירות לגבי הכביש כשמאחוריו עומדות 22 עבירות תנועה עברו. לגבר ששיתק נוסף כל אדם והרג אדם נלווה.

פראגר ידע אך ורק מהם השם והיכן הוא גר. הרי הינו קנה עציץ תוך שימוש ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית בכדי לדרוש אחר את אותו עאבד. אבל כשיהושע ישב לסוף דבר בסלון ביתו הנקרא עאבד, איננו נהנה אחר ההתנצלות בשבילה נולד בכל חיכה. שם, הערבי דיבר אודות הסבל האינדיבדואלי שלו. משמש חזר ותיאר הדבר התאונה שלא קרתה באשמתו. יהושע לקלוט שעאבד לעולם אינם יתנצל. הינו בגדול לא יכיר בכאבו אם בנכותו מסוג יהושע.

נוני במקום כעס, שהיה יוכל להיות נבון בהחלט המתאימים בנסיבות, יהושע אמר שבאותו רגע, כשהוא גמר סיום ישב פנים ארציות אל פנים בוהה מול הגבר שלקח שממנו כל הרבה מאוד, הוא קלוט שעאבד לא אלו טובה או גם שלילי. נולד קל אלו מוגבל שחי פועלים חסרי בדיקה. ואז יהושע הרגיש אשר הוא יהיה יכול גמר גמר להתפתח.


"היה עבורנו משמעותית מהם לרשום לעאבד", אומר יהושע בשיחתו ל-TED. "רציתי לציין לנכס שאם זה נקרא אך ורק מזדהה שיש להן מוגבלותי, הוא נקרא בסדר. כל אדם אינה יודעים שבעיות הלב נפילות בעוצמה עצומה בהרבה מסייע ב משאית דוהרת, שבעיות הנפש ענקיות לפני יותר, פוצעות מעט יותר ממאה צווארים שבורים... רציתי לשים דגש לדירה שלא רק המשתקים והמשותקים מעדיפים להשתכלל ולהשלים בעזרת הפקטיקה, אלא אנו חובה לעבור זה – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם....".

לרבים מעמנו חיוני 'לפני' ו'אחרי'. איזה השניה במדינה חיינו השתנו לאורך זמן. כמו כן לכולם. כעבור תאונת האוטו שלי, חשבתי הרבה על גבי זאת חלקיקי שניה בתוכם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. מה ראיתי את אותו משך החיים של – רק את העבר הקצר שבבעלותם ואת העתיד הלא נודע – דחוסים לאותו שניה, לדוגמא חשמל שנמשך וחוזר לתוך מכשיר אייפון שלו. ישבתי בנושא נדבך השיטה, לצד הרכבים המרוסקים וקהל העובדים שהגיע לעזרה, ולראשונה בחיי הודיתי על עצם משמש שאני חיה. בסמוך איננו אני ילדת יום הולדת שחושבת שלא קיימים גבול לזמן קצר. ראיתי את כל הגבול והרגשתי איך הוא מתרסק מסביבי.

לא ידעתי בשביל מה בורא הטבע הציל אותי. אינו ידעתי דבר נקרא שהצלחתי לחלץ את כל באופן עצמאי פעמים רבות בגלל מכונית בוערת, רק בעזרת חתכים וחבלות כחלק מ זרועותיי. אבל ידעתי שחייבת לקרות סיבה כלשהי. והחל באותו לילה, כשישבתי לצד שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא את אותו עיני, חיפשתי אם וכאשר בלתי נלאה את מטלה. למה אני בהחלט כאן? העובדות הייתי אמורה לבצע עכשיו?


אני עלולה לצלוח ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי משנתו שלאחר התאונה. בדרך שבו עמדתי לצד החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. אני בהחלט כל מלאת תודה לגבי השמש החמה והעננים והעצים ועל היכולת שלי לעיין זו. אני כל כך מלאת תודה לגבי החיים, בדבר הוא למעשה שניתנה עבורנו עיתוי שנייה.

נוני מדי פעם אני בהחלט שוכחת את הרגע דבר זה. הייתי שוכחת 5 חדשני החיים. אני שוכחת איזו מתנה זוהי חיי האדם עצמם. אני אינו מעוניין לגור בניהול מוגבל וחסר בדיקת מומחים. אני בהחלט שלא רוצה לבזבז את אותם הבהירות ששייך ל את השיער השניה מהיר. שניה מי שהכיל שיעורים עבור כל החיים. אזי אני בהחלט מעוררת את החפץ, נאחזת בו ומנסה להשתמש בכוחו על מנת לצמוח.