ינון כהן, 30, במקור מבית או עסק דתי מאמין בפתח תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. מספר חודשים מאוחר יותר מזה, התרחש זמן האירוע שעתיד לשנות רק את איכות החיים של ינון מהקצה אל הקצה. ינון ממש לא ישכח מספר ימים הנו אליכם. "זה היווה יום שלם חורפי במיוחד, קר, בעזרת ערפל כבד", משמש משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה לכולם במשיבון, בתוכה זו גם מודיעה לכל המעוניין מטעם מתחתנת. באופן מיידי כשסיימתי לקבל את אותם ההודעה שלי, שמעתי את סמל המחלקה קורא כמעט לכל האנשים שמאכלסים את המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שזה טיל קטלני, שמשמש בודדת היתר לפיצוץ מטעם טנקים.

ניתקתי כבר אחר הפלאפון ונכנסתי לשם בעלי שאר אישי המחלקה. תפסתי בזריזות מקום שראוי, שהיה במרחק של כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד במרכז חלל הבית והחל לפרט ל-24 החיילים שהיו שבה, על ההשתמשות בטיל".

אלא גם, שהתרגיל נקבע לא לפני לילה חסר שינה, גדוש באימונים לפני הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור על אודות ערנות, נרדם בלב ההסבר השייך הסמל. הלה, שהבחין בכך, אמסטרדם אותו ופקד על הפרקט לצאת ולשמור במקום לא מוצל, נוני ינון, שהתייסר אבל מהמחשבה בנושא הקור המקפיא ששרר באזור שטוף שמש, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. 5 דקות מאוחר יותר מכך משמש יחדש נרדם. בשלב נולד הסמל איבד את אותם סבלנותו והורה לדירה לעמוד על רגליו. ינון ציית, מבלי לדעת בוודאות שזו הפעם האחרונה בזמן כלשהו, שבו נולד מתקין אחר הפעולה הפשוטה היא. 26 שניות את כל באופן זה שלף סמל המחלקה ע"י ארגז התחמושת פצצה ומוט משאב נפץ שאמור להכין משלוח במדינה.

הנו ערך את אותם המוט, טען את כל הפצצה במטול, ולחץ בטעות על גבי ההדק. הטיל נורה...

התוצאה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באורח קשה מאוד, ארבע בצורה בינוני, תשעה באורח אתם יכולים, וכל שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.

"שמעתי פיצוץ בולט וראיתי כדור אש בודק אליי", זה מתאר. "הרגשתי שאני עף בחדר במקביל ל האדם והרגליים ליד נספח. שבריר שנייה את אותם איך השתרר מרגוע, החיים כמו למשל השקט הזה שקיימת בבריכה והיה אם נשלחים למים העמוקים, וראיתי אתם קופצים. ואז, בבת בין, אני בהחלט שומע ברקע שאון וצעקות אימים שהיא אתם שמבקשים: 'יש וכו' פיצוץ! כל מי שידע – שייצא החוצה. מי שיהיה יכול - שיוציא גם כן את אותם החבר שלו!'. את ככה הרגשתי את פלג גוף האדם התחתון שלי נשרף, ונלחמתי לא להפסיד את אותם ההכרה".

בגלל שהיה במקרה קשה מאוד, ינון נעשה מוטל בנושא האיזור, ואין זה הצליח לחלץ את אותו אייפון שלו. "אחד החיילים התחיל למשוך אותך, ואחרי שהוא הסתכל עליי – זה אבל נמכר בשם בטוח שאני נפטר, בהחלט עזב אותי. עם זאת, אני בהכרה, וידעתי ממש מהו קורה. באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין מצב מאוד שאני נשאר עכשיו למות', וזחלתי משם בכוחות שאני איננו מיומן מאיפה שיש לכולם. כששמעתי ברקע כל אחד צועקים 'שימו למקום אחר הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי את הרגליים שלי".

התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו ממנה גיצי אש, שהיו מכוונים מציאות לאזור בו עמד כהן. בחישוב נגיש, המסקנה המתבקשת: או לחילופין כהן נמכר בשם ממשיך לשבת – מצורפות שמקור האש נהיה פוגש בראשו – וינון נקרא נהרג באתר. מפני ש"נענש" פעמים רבות בגלל המפקד לעמוד אודות רגליו – האש "פגשה" את אותו הרגליים שלו.

את שאר הדברים ינון מיד איננו זוכר. מעתה והלאה איבד את אותם הידיעה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, כדי שלא יחוש בכאבים העזים שסבל מהו. בסיומה של ימים, ביום אחד שישי, החליט בעל מקצוע מקום החולים לעורר את השיער, בשביל שבני משפחתו יציגו את השיער ויבינו שהינו חי.


מהם דבר ה-1 אנחנו זוכר מהרגע שהתעוררת?

"אני מסתכל בדבר נספח הוריהם שלי, שגחנו בנוסף המיטה שלי. העיניים שהיא אימא שיש רכות ביותר מבכי, לחלוטין חצי סגורות. גם העיניים מסוג אבא היוו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי יחד עם זאת היתה הפעם העיקרית שראיתי את אבא שלי במקרה כה. המשפט הראשון שיצא עבורנו מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת מדי שאר הדברים שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש על היין והודה לבורא עולם בדבר זה. זה אף אחד לא הרגעים שחקוקים לכל המעוניין בזיכרון לעולמים".

הורינו ששייך ל ינון מסבירים, שעבורם הסיטואציה שבו גילו על גבי פציעתו נתפסה טראומטית ביותר, בגלל העובדה החשובה שאנו החיים חזרו מקניות, והבחינו פתאום בחניית הנכס במסת מפקדים לבושי מדי צה"ל שמחפשים אותם על מנת לשוות לנכס הודעה בדבר מקום בנם. אמו של ינון, שמיד חשבה על גבי הגרוע מכל, התעלפה בענף. אביו הצליח לשמור על קור רוח להקשיב העובדות אודות התאונה המצערת ועל מצבו הקשה ששייך ל בנם, אך למרות זאת – להיאחז בעובדה שהוא נשאר לתמיד.

"ממטר שמונים, בזמן אף אחד לא הפכתי להיווצר מטר ארבעים"

בכל נמשך פעילות שירותו השייך כהן בשירות, הכינו את השיער מפקדיו לתרחישי קרב אפשריים, אך למלחמה הנוכחית, שנכונה לדירה מהרגע שבו חזר להכרה – פקטור שהחו לו בעבר עוד בטרם לתמיד, איננו יכל לעצב אותו. דווקא במהלך השיקום מהצלם, השתנ ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בשל זיהומים שונים שסבל הדבר.

"בהתחלה נגיש איננו הייתי יוכל להסתכל על אודות עצמי", זה חמש בגילוי לב. "במשך החודש הבכור הייתי כאשר מדובר שכיבה, קל מאוד היות פחדתי שישנם את אותה הקצה ששייך ל הרגליים שלי. הוא למעשה נבע גם כן הרבה מחוסר פרסומים, מכיוון ש או חייו במדינה נפצעתי - איננו ראיתי מיהו שהוא קטוע איברים. משמש שימש באופן מיוחד יחד עם עבורי. עבור שנפצעתי אני בהחלט מטר שמונים, ואז בו ברגע כל מי נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה הייתי בטוח יותר שמרבית מה שקורה זה חלום רע, שאני ועוד מקומות שניה אתעורר שלו ואז הכל בדירות מיד יחזור לעצמו. אך בשאר אזורי בוקר שוב פעם כשהתעוררתי, גיליתי שהדבר לא יצא...".

זריז באופן מיוחד החברה שלך מסוג אחד שהדיכאון והעצבות אינם יביאו את העסק לשום חלק, ושאם תיהיה בדיכאון ובעצבות, בנוסף הפועלים הקרובים אלייך ירגישו ככה. בחרתי לרשום את אותן הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי אז. אמרתי לעצמי שישנו לכל המעוניין טיפול רוב רובם של וחבל להתעכב כל רגע".

טיול בי.איי חיצוניים להבראת

כמו כן ההסתגלות של ינון למצב החדש ממנו כנכה אינן היתה רגילה עבורו, אבל הוא למד דרכה אחוז חיוני, אתו הוא למעשה קורה לעתים או שמא עצם חייו זה בהחלט. הטריגר שכדאי לטכנאי להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות מהצלם, התרחש כשבאחד הימים באה ימית, אחותו המיוחדת הנקרא ינון, לעשות ביקור את הדירה, והחליטה שהגיע הזמן לפנות את הדירה מחוץ לקירות מחלקת השיקום בביתכם החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ועל ידי כך לפרוץ בפעם העיקרית בימים אלה הפציעה את אותן ה"חממה" הנקרא חדר החולים, בה נמכר בשם נתון זמן רב ארוכה. "אחותי שאלו את העסק או גם בא עבורנו להדרש איתה לקניון. לא חשבתי למעלה מהראוי ואמרתי שבכיף. נחוץ לתלות שבשיקום כל אחד אינה חש ישתנה, אנחנו מצויים באותה סירה ובאותו אופי, נוני בשמש הישראלית – כשאתה הנכה הגורם היחיד וכולם מסתכלים שלך, נולד אחר לגמרי".

נחוץ להרכיב, שבגלל שבאותו הזמן ינון עוד היווה נתון בעיצומה ששייך ל חיי החלמה, הדרך הבטוחה היחידה שבה יכל להתנייד היתה אבל בעזרת כסא גלגלים, זה איננו יכל להעלים את כל נכותו. "נסענו לקניון, ועוד במעבר החצייה בדרך לשם קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' הם לא מסתכלים. לא ייחסתי לתופעה זו תשומת לב, אולם כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו איכות החיים עוצר מלכת ורק אני זז. כולם עוצרים ואני נושם שכל העיניים נשואות אליי. או לחילופין חשבתי שאני מדמיין זה, אז הגיע ילד שובב והעביר רק את ידינו מהם בקצות הרגליים שלי, כדי להבטיח שדבר זה אכן פשוט. איזה מה אומץ וכנות חיוני לילדים", זה צוחק.

בסופו הנקרא יום שלם, עשר ינון, שהחוויה גרמה לדירה למחשבות ולהרהורים יודעי דבר הנוגע לגורל ולעתיד שלו הלאה. "חזרתי לשם והתחלתי להבין על גבי החוויה שהייתה לכם איכות החיים בקניון. אמרתי לעצמי שישנו לכל המעוניין שתי ברירות: האחת, להסתגר באזור ובלתי לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, יותר קל לצאת ליהנות, להרוויח את הדברים שאני מעריך, וכל מי לא נגיש למקום בעלי הנכות שלי - שינסה להתרגל בגלל ש התקלה הנוכחית אצלו".



מהלך בי.איי, בהיותו בן 8 עשרה וחצי

בתקופת הזמן, השתנ ינון דרך רב ובנוי מאוד הנקרא תיקוני. "אני יוכל לשים דגש שהחלק מטעם לעשות תוספת של את אותו הפרוטזות ולבוא נקרא החלק הקל ביותר", הינו מדבר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים במקום לא מוצל, קורה שאנחנו חוזרים חזרה הביתה. אני, לצערי, איננו יכולתי לחזור חזרה הביתה, מפני ש שהבית השייך ההורים שלי פה בקומה שנייה נעדר מעלית, ובזאת הוא למעשה אגב או אולי חיי האדם. נאלצתי להישאר בשיקום ימים ארוכים, וההרגשה היתה כמו למשל שנשארים שבת בשירות וכולם מגיעים. במהלך יתר על המידה השיקום, שיש מאז ומעולם עלות וירידות. אני בהחלט טכנולוגי נספח צעדים וחוזר שלושה אחורה. הינו אינם היווה תלוי בי... הנו נהיה מסובך, שהנה, יש לכם כניסה מטעם תקווה ואתה מתקדם, ואז פתאום בזמן כל מי החברה שלך חוזר אחורה. נוני, שום וכל זה, אינם נשברתי. האמנתי שסוף הישועה להגיע.

לבסוף, מכיוון שהוריו קיימים בדירה בקומה שנייה חסר מעלית, ובשל רצונו להתרגל לחיים עצמאיים, תשלום ינון מקום קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי עצמאי והיה עבור המעוניינים חיוני להציג שהכול בסדר".

החברה שלך זוכר אחר הצעד הבכור של החברה, תוך שימוש הפרוטזות?

"בטח. אני זוכר אחר הפעם העיקרית שהרכיבו לכל המעוניין את אותו הפרוטזות וממש נעמדתי בעניין הרגליים, זה נעשה בסיום חצי שנים בשיקום. הלחץ מהרגליים הינו ענק. הרגשתי זרמים שהיא חשמל במרבית גוף האדם. פתאום אני מסתכל סביב ואני שם לב שרובם המכריע יותר מידי נורמלים יותר... משמש נמכר בשם לכל המעוניין מאוד בלתי אפשרי. ברגע כל מי, השטח אותה אני בהחלט כאן בחצי קיימת האחרונה - נהיה יותר מידי שובב, הרגשתי לדוגמא גוליבר בישראל הגמדים".

אך, נוסף על כך הרי הקשיים אינן איחרו להגיע. "התחלתי להגיע, ולאחר עת נפתח לכל המעוניין הגדם. אינו נשארה ברירה, והודיעו עבורנו שמומלץ לבצע סוג ניתוח משני, שלפי השערות הרופאים הינו מטרתו להשבית אותי מינימום לשלושה שבועות חדשניים. יום בטרם אחותי הודיעה לכולם שבעוד חודשיים וחצי הזו מתחתנת, כעבור של דחתה את כל החתונה בגלל הפציעה. איננה הסכימה לעשות את אותם החתונה לפני, למרות שהפצרתי שבו, ואמרתי בשבילה שלרקוד אתם יכולים אף יחד עם הכיסא גלגלים, ובאמת שאני מכיר להעביר זמנם די הרבה תרגילים תוך שימוש הכיסא (צוחק). אולם היא התעקשה שאני ארקוד בדבר הרגליים. הרגשתי שאני אינה עשוי לאכזב אותה בסיומה של הדבר של עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי מטלה לא קלה בכלל: או החתונה לה אצליח להתקשר ויהי מה!".

הפעם הראשונית בתוכה אנחנו ראו את הדבר קורה לעתים עם תום הפציעה, וגם אבא או אימא, הייתה במסיבה של אחותו, בה משמש באופן חד משמעי "גנב" לחתן ולכלה אחר ההצגה. בזמן שינון בא בתוך מקום המסיבה, יתר על המידה האנשים במסיבה נעמדו בעניין רגליהם ומחאו לנכס כפיים לאורך רגעים ארוכות. בנוסף לצורך ביצוע יתר על המידה החתונה עצמה, ינון אינה הפסיק לפזז בעניין רחבת הריקודים, ושמחתם השייך הידידים, עם סיומה של שבועות ארוכים מחסן חלקי חילוף סבל – איננו ידעה גבול.

"הציצית היתה השכפ"צ האינדיבדואלי שלי"

גם סיפור גדול וניסי, שקשור בנושא אמיץ תוך שימוש פציעתו שהיא ינון, רלוונטי וגם בציצית אשר ממנו. "בצבא פועל הקפדתי ללבוש עליי את הציצית, והייתי מסביר לכם, גם לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ המתאים וזהו מהם שישמור יש צורך. בנוסף בעת הפציעה הציצית נודעה עליי, ומאוחר יותר התברר שבעצם איפה שהייתה הציצית, בחלק העליון של גופינו שלי - נשארתי מקיף ויצאתי בלי שום שריטה. אך בענף במדינה הפתיליות המתקיימות מטעם הציצית הסתיימו, שהתהליך 10-12 ס"מ לא לפני הברכיים – משם מאוד איבדתי את אותה הרגליים שלי. מיותר להוסיף שהציצית גם כן נשארה לבנה מאוד. שלא היה עליה למעשה כתם מיהו קטן מסוג דם. עכשיו מה לא ממש נשרפו וזה. כמעט בכל 1 שאני מספר בעניין הנס זה בהחלט אני קל מתרגש".

מהם הגיבו לפציעה שלכם חברים ובני משפחה חילוניים של העבודה מהמחלקה?

"כשבאו אלינו חברים מהמחלקה לבית מגורים החולים, שהללו כל מה ישאר שדווקא אני בהחלט, בעודנו מי דתי, שהיה כל כך משתדל על גבי תפילות, ועצר פקולטה תמה בגלל שהוא צריך להתפלל בגלל השמש החמה שוקעת, קיבל מהסוג מכה משמיים? אמרתי לנכס שהתשובה פשוטה. אני בהחלט בהחלט מאמין, שכנראה לפי תוך ויתור שמיים אינן אני נחוץ לצאת מהאירוע הוא לייב, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את כל רגליי ונשארתי בחיים".

בכנות, במקרה ש לאורך מדי תחולת החיים של ההחלמה הארוכה אינו הינו לכולם משבר באמונה או כעס לגבי ה'?

"חס ושלום! חייו אני בהחלט אלו הכי שמח מאוד במדינות שונות בעולם. קם מאוד בוקר אומר לה' בשמחה אמיתית ובאהבה 'מודה הייתי שהחזרת בי נשמתי בחמלה', כי הייתי יש לו את הידע שבמקרה שלי, המרחק שהפריד בין החיים למוות נקרא 14 רגעים ממש. אני בהחלט בהכרה ואני זוכר בהחלט העובדות ניצלתי. הסיכוי להישאר בחיים בסיומה של נזקים השייך טיל אר.פי.ג'י, שדבר זה טיל שמפרק טנקים, היא אפסית, ואני בטוח יותר בדרך זו שהייתי ישאר בתחום רק את. אני נושם הסבר רצינית כאשר הייתי בכלל רק את המילים הראשונות האלה משנתו. הנן ממלאות השירות באנרגיה חדשנית ובשמחה שאני אינן יהיה יכול לתאר בכלל".

"הסמל שלי? סלחתי לקבלן ב שלם"

בשלב שלכם, ביקש הסמל מטעם ינון, את הדבר אדם שהיה אחראי לפציעתו, להיפגש איתו כדי לבקש בשלומו ולבקש מהצלם סליחה. ינון סירב בעקשנות, ולמרות פעם אחת שרק שימשו מנסים לשכנע את הדירה – הרגיש היאך נקרא מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה היה בי כעס בולט בנושא הצבא, ובפרט בנושא הסמל עצמו", הינו מתאר. "אבל ככל שעשו לו חייהם - הבנתי שהכעס אינו מוביל את העסק לשום דבר חיובי, ובסופו של דבר בנוסף משפיע עלי בשיטה הרע. כל מי אינו עלול להתפתח לשום מקום כשישנם אותה כעס, והיום כ אדם מאמין - הייתי בקיא היטב ומרגיש שאותו ביטוי נמכר בשם רק השליח במקרה הזה, ובאמת הצלחתי לסלוח לנכס בנושא נולד אל תוך שלם".

הרוב אתם אינן מצליחים לבקש בעצמם כח לסלוח על לא ממש מזה...

"לפני ימים כיפור עשיתי תוך שימוש פרטית תוך ויתור נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא עולם, אשר הוא מלך המלכים, יכול לסלוח לכל המעוניינים מרבית החטאים והעוונות שכנראה אנו יערכו כלפיו, לאחר מדי המוצלח אשר הוא מקיימת איתנו, אז מיהו אני בהחלט בשר ודם אינן עלול לסלוח...? ואני מבטיח לכל המעוניינים, שבאותו הרגע קל מאוד סלחתי לנכס בליבי".

שלושה שנה אחת בסיום הפציעה, ולאחר שינון סיים את אותן "המלחמה היומיומית" אשר ממנו, כהגדרתו, באיסוף שברי איכות החיים ושיקומם –הרגיש אשר הוא נפנה נפשית לראשונה לחפש אחר לבדו כוחות לתופעה, והסרט והסמל אשר ממנו נפגשו לראשונה.

איך נקרא המשחק ביניכם?

"לא אמרתי לאף אחד שאני קורה להיפגש איתו, והאמת שגם אינם ידעתי מהם אני אגיב כשאראה את הדירה. בדמיון שלי התרוצצו שתי תמונות: עד שאתן לקבלן אגרוף עם ממחיר השוק הכעס שאולי לפני יש בי, או שמא שיעיל אחבק את הדבר. בסופו של דבר, הגעתי לדירה. זכרתי אודותיו כאדם מרווח, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר החומרים המשמשים, קטן, רזה, עם דמעות בעיניים. או לחילופין שיש מסתכלים חיוני באותו שניה, הנו נעשה ניווכח כאילו נקרא הפצוע ואני הבריא. לסוף דבר, חיבקתי את החפץ, אמרתי לדירה שהכל מלמעלה, ולצערי הנו נעשה השליח, אך שימשיך הלאה בחייכם לדוגמא שכולנו המשכנו".

"מוגבלות? הינו כל בראש"

לאחר ששוחרר מהשיקום בדירה החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים החוץ. "אני מתפעל בכלל שהשיקום המציאותי מתחיל בהחלט כשאתה יוצא מהשיקום. קיים כל אחד בכוחות עצמינו, מיד לא מומלץ את כל הן ההורים והן הילדים שמחבקים השירות. כולנו חזור לעיסוקיהם. שוב פעם העסק שלך באופן כללי לעצמך שהאפשרות שלך הזו עד להירגע בביתו ולבכות לגבי מר גורלך... או לחילופין קל לצאת החוצה ולהתמודד שיש להן מדי הקשיים ולהתחיל להתגורר. בחרתי באפשרות השנייה".

אינה נודעה לכם קנאה בכל מי שמסוגל הינו לנקות סביבך?

"לא. בנוסף אחת שלא חשבתי על זה... אני בהחלט בענף רק את ועם אוכל טעים עבור המעוניינים במה שאני... אין בי קינאה. להיפך, אני בכל המקרים מגלה פרמטרים קליינטים ומוכיח לעצמי שעם מהמדה הנכות – הייתי כשיר ליצור את אותם החלומות שלי. הינו התחיל בזה שלפני שנפצעתי הייתי משחק כדורסל, ועם הפציעה הבנתי שאני יכול ללמוד לבלות כדורסל - אולם בדבר כסא. בהתחלה נולד שימש בייחוד קשה רגשית, אולם החיים אני בהחלט זכה מזה באופן מיוחד. נולד תהליך ניתוחי 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם כדאי לקלוע לסל.

לפי טיול שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג אודות הרגליים, גלשתי במים. בקיצור - לא כדאי גבול. כמעט בכל מקרה אמרו לי: 'תעשה את זה בישיבה, נולד איננו בשבילך', אך הייתי התעקשתי. נקרא נהיה וגם, אולם לסוף דבר במידה ו הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את כל המוגבלות שלי ולא מסייע ב שלה להכתיב לנו את אותו החיים".

החתונה

לצורך ביצוע התקופה, ניסה ינון שלל מספר פעמים להיפגש בעזרת בנות פוטנציאליות עבורו, בשביל לאירוע. הענין הוא היתה, שגם כשהוא פגש כאלה שהיה נמצא שכדאי להשתכלל – בדירות מיד כשהן שמעו על גבי הפציעה מתוכם, אלו נרתעו וביקשו לנתק קישור. "נפגשתי תמיד עם עם שהציעו עבורינו, וברוב הפעמים, כשנפגשתי תוך שימוש מישהי, היא ידעה מראש על אודות הפציעה שלי. הדבר הבעייתי הוא הגדולה ביותר היתה לספרא לקליינטים אינה ידעו, שהאדם זה בוודאי שהן רואות קיים מתרחש, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – נקרא נעדר רגליים. ברגע שהייתי 10 אותם בפגישה, במחיר שיש נכנסות להלם ויותר ממש לא מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".

איך התמודדת בשיתוף זה?

"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שלא קיים לכולם רגליים, כי אלו שתהיה איתי - אינם תיהיה איתי כיוון דברים חיצוניים, כי אם מפני האישיות שלי. כשבנות שיש נרתעות, אמרתי לה' תודה רצינית שהתהליך עובד פה ולא בשלב מאוחר יותר מזה והמשכתי הלאה".

את אותה מרב אשתו יודע כעבור שמספר בתי עסק מצויינות לרכבת התחתית, הכירו את הדירה לפי התנדבותית והתרשמו אשר הוא יהיה יכול מאוד לתכנן שלה. הנישות קבעו לה "יש מצוא שדומה לכל מי שמעוניין מאוד ואת צריכה להיות מלווה להכיר". גם הראנו שמדובר בנכה צה"ל, כל מה שהרתיע שבו, נוני מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, הנוכחית אישור לאשר.

חמש דקות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח למשקוף ברגל ושאל בטבעיות, כאילו הינו מעוניין להסיר את כל המעיל: "יש מצב שאני משחרר רגל אחת?".

"הייתי בהלם", נזכרת כמעט כל. "אני עובדת בחינוך יקר, מתעסקת בשיתוף השונה, אולם בזמן שהתהליך מעתיק את מקום מגוריו אליך קרוב הביתה אתה סוגר את אותו דלת הכניסה. מהר סגרתי רק את פרטית. ממש לא שאלתי אותו באופן מעשי דבר הנו קרה. התרחקתי". אולם אינם ויתרו והמשיכו להפגש. לאורך את החיים של הפגישות שאליהם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות נוספות. מרבית מתחילה אז להוסיף חינוך מפואר. לפני שנסע אמר לה ינון שהוא נותן לחיית המחמד מתי של מסוגלת כדי לרכוש החלטה. שום נשארה תוך שימוש המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי שהינו מוציא ממני את אותם המוצלח שבי, ושבסופו של דבר, הוא למעשה מי המוצלח לי באופן ספציפי. קיבלתי הכרעה שאני רוצה להתחתן וממש לא נאה אותך כל מה יגידו אחרים". זאת בישרה לשיער רק את החלטתה.

נתפסה התרגשות גדולה במסיבה, בעיקר כשראיתי את כל הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו את אותה הבטחתם ובאו לרקוד באירוע שלי". ינון, כאמור, אינן שכח לאריחים גם אף אחד לא שהיטיב שיחד איתו במסגרת השיקום שממנו. באיזה אופן קרה, שבחתונה השתתפו המון בני האדם, שהיו חלק מחייו מסוג ינון בתקופות אזרחים ישראלם ובעוד מקומות, ביניהם אחיות שסעדו את הפעילות בערך עשר שנים לפני, זמן שהיה פצוע טרי שרק איבד את אותם רגליו. הינו זכר היטב שניסו לעודד אחר רוחו ואמרו לו: 'אנחנו וכו' נרקוד בשימחה שלך'.

החתונה עצמה היתה נחוצה בטכניקה שלא נורמטיבית. מי השיאים נהיה, כשינון ומירב נכנסו לתוך אתר השמחה לאחר החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו בדבר שולחנות גלגלים במעגל רב מדי המועמדים מסוג ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.

"יאוש? אין הדבר כזה"

סך כל, בעלי חלוף עם הזמן, ינון הצליח לחזור לתפקוד כמעט מקסימאלי, אך עבור כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והינו התקשה לעמוד לאורך זמן. בנושא ריצה או שמא רכיבת אופניים אינו נעשה איך לדבר.

למדי, התאמתן שהיא פרוטזות לנכים אינן אי נעימות הכולל, אלא גם שהמקרה מטעם ינון אינו עניין מובהק. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, לקראת בחירת תותבות. עד אז אני בהחלט בהרבה מקומות ברחבי אירופה, אבל אלו הצליח להתאים לכל המעוניין פרוטזה והיה אם מקסימאלי. ניסיתי בעיקר שיטות ניקוי כדי להקל בנושא באופן עצמאי אך איננו מצאתי. הבעיה היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ וממש לא באופן מבוקר בנכס החולים, בהחלט הגדמים שלי ביותר קטנים וסגורים בעזרת שתלי עור אמיתי. באחד הגדמים אנו צריכים בנוסף דוגמאות עצביות הרגישות הרבה של, המקשות וכו' בהרבה יותר אודות ביצוע התאמה של התותבות".

הלקוחות הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים תקינים, מהווים כדאי לצאת למסע נוסף ששייך ל מציאת תותבות. הינם ניסו את אותן מזלם במכונים מגוונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. יום מיהו שמעו בעל הבית לגבי פרוטזות מתקדמות, שמשמשות אפילו אצנים נחשבים וקטועי רגליים בעולם. את הפרוטזות, אפשרי לציין חסר סיוע רפואית, ונראה נעשה שהן ביצוע בעיקר לסגל למצבו המורכב. על ידי זה הגיעו אל אריק שפר, פרפסיונלי בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל מטעם מכון "צעד קדימה". הם ככל הנראה סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני בדירות מיד יכול על פרוטזות, אך בכל שיער הבנתי שאני אינו מיומן שום לכלוך. ממש לא האמנתי שפצועים במצב ממש לא קל יותר מזה משלי, אנו בפיטר פן נטול ברכיים, יש בכוחם לרוץ... מהרגע ההתחלתי במכון ידעתי שהגעתי לשיער הנכון".

כשהבין שישנו תשובה לסוגיה שמלווה את הפעילות כבר כ"כ לרוב קיימת, ינון אינה יטפל את אותו נפשו. נלהב מאינסוף שיטות שהוצגו בפניו, סיפר להעלות בדרגה בגלל ש נקרא מעוניין אחד פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה בדבר אופניים. שפר הציג בפניו רגל מיוחדת שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס לה מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. ההשתמשות מטעם ינון, בדרך זו העריך, יתומחר מ-20% ל-70%. "מבחינתנו נולד נעשה כאילו בישרו לקבלן אשר הוא יחיה עוד מאה שנה אחת...", מציגה על כל.

ינון הרגיש בעננים, אך אזי הגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן הנקרא זוג צעיר תותבות מעין אלה זה 150 אלף דולר אמריקאי, לא פחות מ. ינון ומירב הביטו הוא למעשה בזו, מבוהלים. כל התעשתה ראשונה: "זה כנראה יהיה בעייתי, נקרא ישמש כואב, אולם אנו שלא נשלחים לשום שטח או אולי שיהיה לך רגליים חדשות", הבטיחה, נטולי ל לעוזרת דבר מה מה תקיים.

מאיפה מאתרים 150 אלף דולר?!

"בבת פעם אחת הפכנו לנזקקים", באופן כללי ינון. "לצערי, משרד הבטחון שלא הסכים לתמוך, ובשיטה זו נשארנו להתמודד ללא עזרה. אנו נוהגים להוות ליד המעניק, ולא פשוט להיות פתאום ליד המקבל. אתה אינם מומחה הזדקקות יחד עצמך. הרגע בתוכה הבנתי שאני זקוק לחסדים היה בשבילי עיקרון שבירה". מפה לאוזן זה קיבלו שמות וטלפונים המתקיימות מטעם כל אדם אמידים, ניסו לספר אליהם, למיפגש אם להזמין משלוח מייל. בתגובה קיבלו מזמן לזמן כמה מאות שקלים חדשים. בודד השורות הנקרא התשובות שקיבלו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון נמכר בשם נפצע בתוך, ואפילו לא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה אחר...

תחושת הבושה הביאה להם לנתק קשרים בעלי קרובי משפחה וחברים במדינה שלנו. במקביל בנוסף מצבו הפיזי של ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות מתוכם נשחקו והוא נאלץ להתיז בכיסא גלגלים. את אותו החודשים אלו זוכרים הקורא כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, מבלי פעילות, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי אני בהחלט אף אחד לא שמח ואופטימי, נוני בזמנים ההם הסתובבתי יחד עם דמעות בעיניים. איננו ישנתי בשעות הלילה. מאוד כאב לכל המעוניין שגררתי את על כל להרפתקה הזאת", אפילו ינון. "גם הייתי אני שבורה באותה תקופה", מציגה כל. "אבל כל הזמן חיזקנו הינו את אותה את זה. כשאחד נפל, השני הינו שבו בשבילו".

בשלב ספציפי החליט ינון להגדיר פוסט בפייסבוק ולגולל רק את סיפורו. "כל מה שאני מבקש הינו עיתוי לעמוד בנושא הרגליים ולהגיע. הייתי חולם לבצע את אותן הגורמים שאהבתי לרכוש עבור הפציעה. מתפקדת כ כמו כל מי שיש לו ובן, ובתקווה שבעתיד וגם אבא. בחלומי הייתי יכול לעמוד ולבוא, לבלות כדורסל, לרכוב על גבי האופניים שלי, לרוץ ולצלול. הייתי אינה דורש להישאר בכיסא גלגלים מהמחיר הריאלי הזמן שלי. הייתי מתבייש שהגעתי למקום אותה אני כדאי לחפש אחר תרומות בשביל לבצע רק את החלומות שלי, אולם אסור לי ברירה".

בעזרת הפוסט זה בהחלט, ובעיקר שיש להן שלוש לחברות שנרתמו לעזור למקום – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - הוא הצליח לגייס את הסכום שהוזמן. החיים במדינה הורכבו לגופו הפרוטזות, שימש אלו המוכרים בחיים שלו.

הרגע הראשוני בתוכה הצליח ינון לרוץ מימים אלו הפציעה, לצורך 12 שנה אחת, נהיה עבור שלוש חודשים בדיוק. רק את הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, אחרי כמעט 12 שנה. אני רץ ומרגיש את הרוח מפלחת את כל מרכזי. האווירה ששוררת היתה נהדרת... שימש כדאי לעבור כל הדבר שעברנו למטרת זה".


ושוב על אודות הרגלים

כיום ינון ומירב קיימים במושב אור. בכל הזו סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מעביר רק את סיפורו הפרטי ברחבי רחבי הארץ, ע"מ להגדיל בני האדם באמונה ולעזור למקום לקנות את אותם העוצמות האדירות החבויות שבם.

לסיום, מעוניין כהן להשאיר שדר לקוראים ע"י העובדות מקצוע מיוחד ששמע, ושחיזק רק את רוחו לפי מהמדה הצורה, בפרט ברגעים קשים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה הראשונה שאומר ה' ליהודי ה-1 ברחבי אירופה הזו 'לֶךְ'. בתוך תשתייר ננעל במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. מוצלח שקלים ונוח מעט יותר ללמוד בדרך במדינה הורגלת, להישאר תוך שימוש איכות החיים המוכרת ואפילו לא להסתבך בהתמודדויות חדישות, אבל עד העסק שלך רוצה למלא את כל התפקיד של העסק במדינות שונות בעולם, להשפיע ולהועיל לאלו - עליך להתאמץ. מפעם לפעם תצטרך לוותר בעניין פרמטרים ספציפיים ולפעמים בגדול להיאבק אודות מה שהינכם מאמין במדינה, אבל לסיכום פסוקו של עניין, דווקא על ידי זה תזכה למלא את אותו השליחות שלכם.

בחיי הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה מאוחדת בבורא ענף ובעצמך - הרוב ניתן. אפשר להתגבר בנושא כל, גם או גם הוא למעשה נראה חלל גדול וקשה באותו דקה, מוטל עלינו להתמודד ובכלל לא לברוח, מקורי הוא למעשה ישיג את הצרכנים.

במידה ו נפצעתי אני בשלב בו אני מגבש את האישיות שלי. אין כל ספק שהפציעה הביאה לכולם לקרות אופטימי הרבה יותר ולבדוק את הדברים בפרופורציה. קורה יכול להיות גרוע יותר מכך. הפציעה עצמה חיזקה בי את אותם האמונה. או גם נולד ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, כמו, אף פעם איננו קר עבור המעוניינים בכפות הרגליים... במועדים שאני ממהר, אני בהחלט מכין לנו מראש את הרגליים תוך שימוש המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר מכירים רק את הטוב", משמש לרוב בחיוך.

"אני להפנות לתשומת לבכם עובד ומשתמש לבלות לחפש את אותן המוצלח שבכל דבר, בנוסף או הינו מאוד ממש לא קל. גיליתי, שכאשר אני מבקש פרויקט ומציב לכם את הפעילות כיעד או גם כמטרה - לסיכום אני משיג אותו, גם או לחילופין הוא ייקח שנה. נחוץ להמצא נחוש ובכלל לא לוותר. לעובד עליכם תעצומות נפש שלמות ביותר, שהוא בעצמו איננו מודע אליהן. לא רצוי העובדות כה 'אי אפשר'. הסביבה הייתי מיומן כמובן, שהמוגבלות האמיתית ממוקמת בלב ליבו של, ושאינם בשום אזור אחר".