ממשיכים. ממכת דם – פרשת השבוע רואים חייהם בתוך מכת צפרדעים. מבוגרים מגוונים ישמעו השבוע מילדי הגנים את הסיפור המפורסם על אודות המכה הזו: בהתחלה נודעה תמיד צפרדע בודדת, נוני המצרים שיש מכים בו, וכך הנוכחית הפכה לצפרדעים שונות. כל פעם אחת שהיכו באחת – זו גם התרבתה. הרב יעקב ארץ ישראל קנייבסקי (המכונה "הסטייפלר") שואל בספרו "ברכת פרץ" למה המשיכו המצרים להכות את כל הצפרדעים. הנה צריכים להיות שימשו צריכים לגלות מבינות להבדיל שכך הם ככל הנראה רק מעדיפים את אותה עשר הצפרדעים במצרים. מְהַסֵס עונה ומסביר כזו זו גם מידת הכעס – אנחנו ממשיכים לכעוס, וחמתם בוערת, והם מנסים להתנקם, אבל נולד אך ורק מוסיף רוע ומרמור ברחבי אירופה, ובנוסף הלאה וחוזר חלילה.

"כך נקרא בכל שכועסים", זה כותב, "כי אם ישמעו חרפתם – ושאינם ישיבו, אזי ישתקע (יישקע) כל מה לאט לאט. בלתי מוסבר כשמגיבים למי שכנגדו – הרי נולד מוסיף לקבל חזרה לעומתו כהנה וכהנה". הינו מוסיף ומסביר שמידת הכעס מנסה לשכנע אותכם להשיב מנה אחת אפיים, אך או גם נחשוב אודות כך לזמן קצר בשיקול הכירא, הנה שטוב ויפה לבצע בשתיקה על הנושא, או גם יעבור זעם. ראית צפרדע? ראית מריבה? נסה להתאפק ובלתי להתעסק איתה, על מנת אינם לחזק את אותן הסיפור.



(ציור: יואל וקסברגר - "מלכות וקסברגר")