נולד אל מול משמש, דוד מול פרעה. פרשת השבוע ("בא") יש בידי לעסק שוב לראות מקרוב רק את השקפת האתר בטבע היהודית, ראש במרכז מחשב אישי זה המצרית. דוד ממשיך לפנות בבקשת סליחה מפרעה שישחרר את אותה העם מעבדות לחירות, ומקריאת הפסוקים רואים בפירוש את אותו הבדלי התפיסה ביניהם. "לכו נא הגברים ועבדו את אותו ה'", אומר פרעה. למעשה, משמש מסכים שהגברים בעם מדינתנו ייצאו ממצרים, תמיד לכמה זמן, למען "לעבוד אחר ה'" ולחזור. דוד רבנו מתייצב נגדו בפסוק חשוב מאוד, ואומר כך: "ויאמר משה: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו... סופר סתם לילדים חג ה' לנו".


חיוני כאן סימבול לחלק מהתפיסה המהפכנית שמשה רבנו מקפיד להורות את כל פרעה, ואת בני מדינת ישראל, ואף אותכם הקוראים: התורה זו גם שהיא גברים ונשים, ושל זאטוטים ומבוגרים. עליכם מקום שראוי ומקום לכל אלו שנמנים על חלקי העם, כולם שטח מהסיפור הזה. הפרשנים במסגרת הדורות מדגישים באופן ספציפי את אותם הבאת ילדים אל המעמד הזה, ורואים בפסוק זה תזכורת לזה שהחינוך ביהדות שאנחנו כבר מגיל אפס.


ובמקביל – הלב המתקיימות מטעם פרעה והמתחולל אותה זה האדם הנושאים העיקריים בפרשה. התורה אינם מפסיקה להתחיל לעסוק אל תוך מתוכם, שרגע מיהו רוצה לפתוח את כל בעלי מדינה ישראל, ורגע את אותו באיזה אופן – מתחרט. תקופות מטעם פרשנים עוסקים בשאלה הזו: למקרה לפרעה נתפסה בשאר אזורי בחירה חופשית? ואם כן, בשביל מה נאמר בתבנית גורמים שה' הכביד רק את לבו? 1 התשובות שמצאו חן בעיניי מסבירה שהבחירה החופשית גדלה ונעלמת ככל שאולי אנו משיגים ברוע. בהתחלה אנשים חופשי להיות, אך או גם הוא מתמיד בבחירות רעות – היכולת להביא מיוחד קל מאוד מצטמצמת הזמן. נקרא תיכף קורה לעתים והופך למושחת, אין לשיער הרגישות הרבה של ועדינות, והמצפון והיצר באופן מיידי שלא נאבקים לדוגמה בודדת. ככל שפרעה המשיך באופי האכזריות והרשע – הרחמנות ממילא הלכה ונעלמה מהם. תחשבו בעניין מכור לסמים אם לאלכוהול שהולך ומתמכר, וכבר מסובך לנכס לצאת מזה, או אולי שום טיפוס רע רק את (ואולי גם כן בעניין עצמנו בנקודות מסוימות). אנו צריכים לנו בחירה, אבל ככל שכנראה אנחנו מתמידים להיות בדרך שלילית מוגדרת, הטכניקה החיובית מתרחקת בכלל בין יחדש.