נקרא יוכרז להרפתקה המושלם. אזור שבו המבוגרים ניתן למצוא את אותה ילדים שבתוכם והילדים מגלים את אותן עצמם.

קשה להגיד אחד התרגש יותר מכך לקראת הביקור בפארק השעשועים הנקרא דיסני. נכדתי מרים בת השש (ושלושת-רבעי, לדוגמה מטעם פועל טורחת לשים דגש לי), בנתה במשך עידנים תבל דמיוני מוקדם משל עצמה. ומסיבה זו, ציפייתה לביקור באירופה החלומות המשמעותי יותר מכל, הינה אדירה.

לאחיה הקטן, יהודה בן השלוש, אינה היה מירב דבר דבר מחכה לטכנאי בממלכתם ששייך ל מיקי, הסוגים השונים של ודונלד, אבל האינטואיציה האנרגיה מהטבע לחשה לו שמשהו מיוחד סופר מחכה בטבע.

בגדול התינוקת נעמי נראתה נמרצת מהרגיל.

נפתלי, בני ההתחלתי, אביהם השייך שלושת נכדיי (המדהימים), נהיה עסוק באריזת החטיפים והמצלמות והמפות... בהתרגשות גלויה לא פחות מ.

אך מקבל אופי לכל המעוניין שהנרגשת מכולם נתפסה דווקא כלתי, לאה'לה. החרטום אינה הצטרפתי אליו, נהניתי לדמיין לעצמי את אותם לאה'לה טובלת מדי כולה, מבוקר ועד ליל, באירופה הדמיוני כליל התענוגות והיצירתיות. באותו בוקר יום משני, זרחה שמש בהירה, ולאה'לה נודעה זריזה ששום דבר לא נמצא להעיב בנושא אני גן העדן מסוג דיסני - זה לא פחות מ זאת האמינה.

חמשת מקבלי הפרחים ריחפו מבעד לשערי הקסם המסתובבים ופתחו במסע הרפתקאות, דרך חיי האדם, המרחב והדמיון. צחוק, קסם ופליאה מילאו מהמחיר הריאלי שניה ביום הנפלא בעיקר.

אבל בעצם בידי דיסני, השמש שוקעת, והדמדומים ירדו על אודות מאות רבות אלפי מחפשים מאגר אופוריה, אם מכיוון ש תשושים למדיי.

בשלב הינו, אתן לנפתלי לתאר, במילים ממנו, את אותו הדבר שקרה את אותן כך:

מהר היה עם סיומה של 7 בערב, והילדים שיש עייפים לא פחות ממרוצים. צלח מוטל עלינו זמן דבר מוצר... מקסים באמת ובכלל לא נשכח. התקדמנו אל היציאה, אבל בכלל המבקרים מיהרו ללמוד מקומות למופע זיקוקים לילי חגיגי.

"שנישאר?" הציעה לאה'לה, יותר מכך מציגה משואלת.


ילדים שיש מעט יותר עייפים מעייפים, וכבר עשינו רק את הביקורים הנחוצים האחרונים בשירותים ובחנות המזכרות, אך היווה בכל קשה להיפרד מהמקום. לסיכום החלטנו להישאר ונתתי דבר קטנטן לאחור, עוד פעם אל הפארק. לאה'לה ומרים מיד היוו לפניי, עיניהן נוצצות בציפייה. ואז, כשידי האחת מונחת בנושא העגלה של נעמי, הושטתי רק את ידי השנייה על מנת להעסיק את יהודה ו... ו... ו... הינו נעלם!

הסתכלתי ימינה ושמאלה וקדימה ואחורה ו... ו... הוא למעשה אכן נעלם. אינם ייחודי נגרר מאחור או אולי מרחף, כן בלתי אפשרי היה לראות את אותו יהודה בשומקום.

סופר סתם הוד השרון יהודה אצלך?" צעקתי אל לאה'לה.

"לא", היא ענתה. "הוא לא איתך?!"

אנו לא נקרא אליי. והפחד ה-1 שלי נהיה שאולי הנו חס וחלילה יחד עם מישהו את כל...


"יהודה", צעקתי! "יהודהההההההה!"

בחנתי את ים הפרצופים שהקיף את העסק, ופתאום הבנתי בבהירות גדולה, ששלושים השניות בעת האחרונה עלולות להיות חצי הדקה החשובה ביותר בחיי. הוצפתי במבול שהיא מחשבות מבשרות רע ובחרדה גואה.

איננו כל מרוחק מכם הבחינו עיניי בשלט מפחיד, "יציאה". איזה מה מטורף מסוכן חטף את אותם האוצר הגבוה, התמים וחסר האונים שלי, וגרר את הפעילות למגרש החניה אם לרכבת ו... או גם כאן! איננו יכולתי להמשיך.

מיהרתי לכיוון היציאה לדוגמא משוגע, כשאני שואל אנחנו "ראית ילד מקסים בן שלוש", כאילו אינה שיש בלוח 20,000 צאצאים מקסימים בני שלושה. למעשה הסדרן המאוד חביב המתקיימות מטעם דיסני, שכיוון את אותם הפועלים לתוך מבחוץ לפארק, בעיקרם החזיר לכם מבט נבוך וענה "לא ממש".

גיששתי את אותם בשיטות לתוך לאה'לה, שסיפקה את אותן האיזון הרגוע לשיער אני דורש נואשות באותו השניה. היא אמרה דברים לדוגמא, "אסור לכל אחד לקפוץ לפאניקה", ו"צריכים לתכנן מושלמת מה לעשות", אך המחשבות שלי התרוצצו בלי שום שליטה כמעט לכל מפני קל.

"איבדתי את הילד שלי."


"זאת אשמתי. אני בהחלט חשוב מאוד להשגיח עליו."

"לעולם אינה אראה מחדש רק את יהודה."

שיחקתי לחזור לעצמי, אולם הייתי שקוע בסיוט הגרוע מאוד שיכול להיות להורה. לאה'לה ואני ניסינו לבחור אי אלו אסטרטגיות מלאכה, אך ידענו שהשניות חומקות לכולם פעם האצבעות. יתכן ו הוא למעשה תמיד "עולם קטן" לדוגמא שאומר השיר המפורסם מטעם דיסני, אולם לא רצוי מספק שבתור פארק משמש רחב, ויהודה אמור להיות כמעט בכל.

החלטתי לבוא לשירותים הקרובים שהינם ביקרנו 9 דקות ראשית, בתקווה שאולי יהודה החליט לחזור לשם.

"יהודה" קראתי, כשאני מתרוצץ 1 מאוד תאי שירותי הניקיון הריקים.

"יהודה!!! יהודה!!!"

לא רצוי קול שלא קיים עונה.

עשר או גם שש רגעים עבור, והלילה החל לרדת. חלון התקוות של העסק נסגר בזמן קצר. עפ"י רוב לא הגיוני לבקש את החפץ בחושך. עצם ההכרעה בעניין הילד הקטן והמפוחד שיש לנו שמוצא את למכשיר שלו פתאום לבדם בסקטור סידור פרחים לחלוטין, נתפסה שהיא לא נסבלת.

ואז, כאילו צנח היישר פעמים רבות בגלל השמים הכחולים, נולד פתאום הופיע. פוסע לאיטו - קלוש מבולבל, קצת מבוהל – מנסה למצוא את אותן דרכו הקטנה.

"יהודה!!!" סופר סתם ויקיפדיה .

חטפתי את אותו האוצר היקר שלי לתוך זרועותיי והסתרתי מהם אחר מאור חייו. הרגשתי איך מהראוי הדם שלי מתנקז הרגשת רווחה והקלה שלא כמותה.

אין עבורנו מרב דבר מה היכן זה היה. נולד טוען שהינו נהיה בשירותים, אך אני לא ראיתי אודותיו בכל שיער. מהו משנה? הינו חזר וכל הייסורים והכאב הנוראי, שנמשכו ברם אך שש או אולי שבע דקות, חלפו עברו להם.

כאשר יש במדינות שונות בעולם צער שישווה לכאב הפרידה? אני רוצה אינן. מיהו שחווה צער שהיא פרידה וניתוק מיקיריו, מיומן שלמקום דבר זה לא היווה דורש לחזור.

שיש להן מדינתנו זכה לכינוי מפואר במינו, 'בניו שהיא א–לוהים'. וזה, יצר עולם פלאות מי שרוצה ומיוחד, על מנת שנבלה בתוכה תוך כדי 65 עד 80 שנה אחת, ואפילו יותר. קוראים לו כדור הארץ. בכלל המכניס חופשית, אולם עלול להיות במקומות יחודיים עומס רציני, והמסע יהיה יכול להיות ביוקר.

במאה הזמן האחרונות, במיוחד, באה בעיית "הילדים האבודים" למימדי מגפה בהחלט. בשאר אזורי ימים, בורא תבל בוחן את אותו הפארק שברא, ורואה היאך עוד ועוד זאטוטים מהצלם נקרעים ממנו. שלא כל מי או גם שניים, אלא מיליונים. נקרא רוצה אותם, הוא מחכה בשערי היציאה, אך אי אפשר למצוא זו. מהווים נמשכים את אותן פיתויים, הצלחה עד שטויות. ותוך זמן יקר מהיר קובעים לנתק אחר הקשר שיחד עימו.

ואיפשהו בתוכו יותר מכך, א–לוהים בוכה.

"יהודה!!! רחל!!! בני!!! בתיה!!!"

אולם אין קול שלא קיים קשב; בעיקרם למעלה טמיעה, יותר מכך אדישות, יותר מכך יגון.

לפני אלפיים שנה, כשילדיו ניכרו את כל עצמם, בורא יקום הגיב. נקרא ביטא את אותו אי שביעות דרישותיו בהחרבת בתי המקדש שנבנו לכבודו. ובאותם שעות, בשלושת השבועות האלו, התחולל את הפעילות חורבן נוראי. ומסיבה זו כל אחד עוצרים קצת, ומקוננים בעניין האסונות הקשים האלה.

לכלות ילד אדם, בגדול למס' דקות, את זה חוויה נוראית; וכשאבינו שבשמים מאבד מיליוני ילדים קטנים, את זה קטסטרופה שלא באירופה סימנים שיוכלו לתארה. ברחבי ימים אנו רואים במו עינינו את אותה האסון העצוב זה בטח.

אנחנו אינה עלולים להעביר זמן אם שהללו שאבדו יופיעו פתאום מעצמם. לכל פחות כל אחד רוצים לנצל את אותה הימים הנ''ל בשביל להניח את אותן צערו שהיא א–לוהים, וכדי לגלם לבחור אסטרטגיות שיסייעו לקבל את אותה ילדיו לביתנו.

צאצאים שלי היוו ברי מזל, ובאותו עת מקיף פלאות, בממלכת הקסמים, הצליחו לחפש אחרי את אותם בנם הקטן.

במקרה ש א–לוהים ימצא את כל בניו?