גם כן או אולי אחיה אלף שנה, איננו נמצא עבור המעוניינים שאוכל לשכוח.

הינו הנו בוקר שבת נחמד. סבתי נתפסה בבית-חולים, מתאוששת מניתוח. עם סיומה של צעדה השייך כ-45 שניות נכנסתי ללובי האפלולי מטעם מרחב החולים, והתחלתי לנוע במעלה המדרגות למחלקה השייך סבתי.

משמש ישב בדבר המדרגות הסמוכות לכניסה לחדרי הלידה. חסיד ירושלמי צעיר, לבוש בגדי שבת – מעיל רם ומלכותי בלבן וזהב, גרביים לבנים תחובים לתוך אברקיים קודרים. הוא שימש מישהו שבאופן רגיל אינן אני נתקלת אותה. עכשיו, בבניין הוא מסוג חיים ומוות, הוא ישב מכווץ, ראשו בודדת ברכיו, מתייפח. בוכה בגלל יגון מעמיק שמעולם קודם לכן אינן פגשתי. הבכי יצא מעמקי הווייתו, בכי של אומללות שאינה נסבלת. היווה הנו קול בכל עמוס בכאב, שהרגשתי שאני נקרעת בתוכי.

מישהו נעשה בכל שיער אתו, נער צעיר, אולי כן ואולי לא אחיו. זה ישב לידו, דומם מחשב אישי צערו. הינו גילה רק את חיבתו ביד מונחת בדבר כתף. אך היה כמובן שאין להם, או גם לכל אדם את אותן, הרבה מאוד לרכוש.

עמדתי בכל שיער, משותקת לזמן, לגבי גרם המדרגות, אינן רוצה לחדור אל תוך כאבו ששייך ל הזר. דבר מסוגל היווה להיווצר, חשבתי, שיגרום למישהו צער כזה, אבל באי האושר העיקרי בכל בית החולים כולו? והיה אם זה איבד תינוק, חלומות המתקיימות מטעם תשעה שבועות התנפצו פעם רגע? או אולי זו אשתו שנפטרה ברגעי הלידה המסוכנים? כנס לאתר כנס מהצלם סיפרו לכם אינן משנה מה קרה כאן - הינו שינה את הדירה ואת היום, לנצח אותם.

הרי אודות מה אני בהחלט חושבת בנושא את הדבר פרח פגום לב בפתח, 10 שנים לאחר מכן? מכיוון שתשעה באב, ימים האבל בנושא חורבן נספח בתי המקדש וכל מה שהם היוו לנו, מתקרב.

מדרש איכה מספר לכל המעוניינים שבשכנותו ששייך ל רבן גמליאל גרה אישה שבנה מצא את מותו. לִירִי על המידה לילה הזו נודעה בוכה לגבי אובדנו. רבן גמליאל היה שומע בתוכה, ומזיל דמעות מרות אודות חורבן בתי המקדש.


איך הקשר 1 דמעותיה לדמעותיו? הרב מרדכי גיפטר, אף אחד לא גדול שנפטר לקראת חמש קיימת, הסביר ששורשו של יתר על המידה אסון נעוץ בעובדה שהעולם וכולי אינם זה הזמן לתכליתו. כשהגלות של החברה תסתיים, אם הרי יגיע הקץ לכל אלו שנמנים על צער. האתר הזה גמליאל שמע את האישה מתייפחת על גבי מות בנה, אבל לעקל ששורש הסבל לחיית המחמד משמש חורבן בית המקדש. ואז משמש בכה בדבר אובדנו.


הנל המצאה מפכחת.

אנחנו שומעים די הרבה סיפורים מזעזעים ומלאי כאב. בדבר אלמנות צעירות שנותרו תוך שימוש יתומים רכים; על גבי ילדים שנאבקים על אודות חייהם; על גבי חיילים שבויים; בדבר גירושין ולכן הורים האחראים המתנתקים מצאצאיהם. על כל כאב הלב הנ"ל יש צורך שורש אדם – העובדה החשובה שאולי היינו לפני בגלות.


תמיד לחשוב בשביל מה שאיבדנו כשבית המקדש כלה בלהבות, הינו דייו ממש לא קל. בני האדם אינו חווים דאז ממערכת יחסים קרובה בעלי בוראנו, שבו יכולנו להרגיש בנוכחותו מתוך בהירות עילאית. בביתכם המקדש שימשו עשרה ניסים תמידיים, עשר דרכים שבהן א-לוהים הינו באופן כללי לנו: "אני פה, בני, פה אתך."

בימיו של אזור המקדש הראשוני, היינו מוקפים נביאים. ללא לילות קורעי לב חסרי שינה בניסיון להגיע "להחלטה הנכונה", ללא כל צער בנושא דרכים שבהן לא צעדנו. אחד נהיה עשוי לראות רק את צורך הא-ל ואת בידי הפעולה שתוביל את החפץ אל הגשמתו העצמית היוצא דופן, בקלות בהשוואה. בסופו של דבר שירותי רשת יום שלם הכיפורים, היווה העם מתבונן בחוט-השָנִי שהיה נקשר אל כניסה המקדש. או גם נקרא מלבין כשלג, אלו יוכלו - וזאת שהיינו איננו יוכלו למעשה לדמיין - שנסלחו לנכס עוונותיהם.


המקדש היווה הצינורות שחיבר אתכם ישירות לכל ברכות השמים. נקרא נתן לכל מי שמעוניין עשיית שימוש גשמית – גשם, בריאות לא תקינה, מחבר עצום של. אבל הוא למעשה נתן לכל אחד יותר מכך מזה: נקרא חשף נגדנו בהכרח את אותה רווח נוכחותו שהיא א-לוהים. הנו הינו מציאת מוחשי ששייך ל הקרבה של העסק לחדר. יחד עם זאת נתפסה שאגה נמרצת מטעם האמת הצרופה, כל מתחלף מהלחישות שכנראה אנו מתאמצים לשמוע חייהם.

אובדן כל זה נולד בעיה ברמה גבוהה די לאבל.

אבל בכדי להפוך אחר הכאב למורכב לפני יותר מזה, רצוי הפרקטיקה של מאוד אובדן שאי פעם עברנו, העוזרות באופן מוקפד גם כציבור, מהעבר חייהם שבה יצאנו לאתר. מהמחיר הריאלי עלילת דם ופוגרום, האינקוויזיציה והשואה – כולנו נעוצים במקור אחד.

צער מקצועי אותכם כמו כן כיום, כשמדינת ישראל נאבקת שוב בעניין עצם קיומה. שטח מהחיילים שיוצאים להילחם לארץ איננו ישובו. נלווים לכודים בידי האויב וגורלם שלא ידוע. בנות צעירות התאלמנו וילדים פועלים בפחד מתמיד. המוות והחורבן, הפציעות והאובדן, כולנו נעוצים באותו מוקד.

הכאב שהיא לא נסבל.

אבל דווקא שבה שבירה מסוג הלב, שאינו עלול להכיל וכו' צער, הנו רק את השורש לגאולתנו. כי אבל כשנגיע לאותה מקום, תמיד כשנבין בערך כמה כל אחד שבורים כן, חאפר לבצע את הצעדים הנחוצים בכדי להעצים יאריך לשלמים.

כשאנחנו מתאבלים, אנו מקרבים למעשה את הסביבה שבה מאריך יעמוד המקדש בנושא מכונו בירושלים. החיים בו נועד אמא אדמה לתכליתו הסופית. איכות החיים אותה אנו בפיטר פן, אני בהחלט והחסיד הזר הרוס הלב, ניכנס לתקופה נפלאה מטעם מציאת אסור סופי.