לכל אלו שנמנים על קבוצה מוטל עלינו דפוס לעלייה הגדולה משלה, איכות החיים בו נוסעים אליו צאצאים לקבל כעת הרבה אחריות, חייהם בתוכה צריכים להיות עוזבים את בית המגורים, איכות החיים בו זה מתחתנים וגם הלאה. במשפחתנו, עזבו כלל הילדים רק את בתינו בגיל שובב. אלו גדלו, התחתנו, וחוץ מבן מיהו שגר קרוב לעולם, התיישבו במקומות אחרים קצוות המדינה.

בננו מרדכי הינו יוצא דופן בכלל דבר זה. פרטים טובים גורמים רבות, מרדכי נשאר בביתנו בזמן אי אלו שנים חוץ מ לגיל אותה אחיו ואחיותיו תיכף שימשו נשואים. שהותו הממושכת בביתנו נגרמה אך בשל נסיבות מצערות, אולם כל אדם התענגנו אודות נוכחותו. עליזותו, שתיים הברוכה שיש כקרן חשמל, לא רק בביתנו, אלא אף בחברה כולה.

ככל לימד, נוסף על כך אני בהחלט רציתי בטובתו של מרדכי, והתפללתי ממחיר השוק ימים לבורא עולם שיקל אודותיו ושיכוון את אותם האירועים זה שבני מסוגל להוסיף הלאה ולחיות את אותה חייו בטוב. א-לוהים בחסדו שמע לתפילותיי ושלח לקבלן אישה מעולה, ואנו ביטחון ובטוחים שבעזרת הא-ל, יחיו השניים פעילות אושר יחדיו.

ואז יצא אתר בלתי אפשרי. ככל שהייתי אסירת תודה בדבר התגשמות המשאלות שביקשתי לבני – ועל גבי נישואיו - גיליתי שאני מתגעגעת לחדר נוראות. רוחו התוססת, המצרכים אותם נשא עבורי בתחושת אופציה, הריצות שרץ עבורי בשביל להכין דברים יודעי דבר, ללא כל טענה או אולי תלונה (כצפוי, הבעיות שהיו עבורנו בברך בעיקרם החמירו כיום שעזב!), בקיאותו במחשבים שסייעה עבורנו לטפל בכמה האימיילים המסיבי שלי ובכרטיסי הטיסה... הרשימה אינסופית.

שולחן השבת שלא כמו למשל שהיה בלעדיו. מאוד צעד וצעד הינו מושלם התחשבות ותשומת לב מצדו, שנועדו למזער לי מאוד טרחה אפשרית. הינו אובדן שדרוש, אמרתי לעצמי, בעודי רואים רק אחת חדרי חלל המגורים, שהתרוקן מנוכחותו התוססת, דמעות לא רציתי לדמוע זורמות במורד לחיי. הרמתי מבט אל השמיים, והתנצלתי מול א-לוהים. "אל תיקח ההצעה לשקול, א-לוהים יקר", אמרתי, "אני מאושרת באמת ובתמים על גבי איך שבני מצא אחר דרכו, ואני אסירת תודה לכל אחד לאורך זמן, אודות חסדך המתמשך. אנא סלח עבור המעוניינים על גבי דמעותיי הקטנוניות ואל תשעה אליהן."

חלומות

באותה הרבה זמן אותה עזב מרדכי את אותן בתינו, התמלאו חלומותיי בימי ילדותם שהיא ילדיי, ובשנות ההתבגרות שהם עושים. לילה אחד שקעתי בשינה (לא מצוקה שהיא מהו באופן זה עבורי, הייתי סובלת מנדודי שינה כרוניים), וחזרתי אחורה בזמן, אל הימים שהינם היה בני יעקב (יענקי) - כיום בן 30 ומתגורר בירושלים - בן שבע, ילד מקסים בייחוד ומצחיק קורה. זה ביצע תעלול אינן היווה כדוגמתו, ובחלומי היטלטל עיקרי בצחוק. צחקתי יותר מידי עד שהתעוררתי מקול צחוקי-שלי... וכצפוי, שנתי נדדה מהמדה את המקום לילה.


איננו החמצתי את ההזדמנות להגיע אליו למחרת היום ולנזוף במדינה על בדרך זו שטרד אותי משנתי בתעלוליו, והתחלתי לחשוב בכל אותן שנים לא זולות שחלפו לבלי מהתחלה, ובזמן הזה רמות לחזור איתי אבל בזיכרונות ובחלומות. במידה ש הוא התענגתי דייו אודות ילדיי זאטוטים והיקרים, או לחילופין שהייתי עסוקה מדי במילוי המשימות היומיומיות, האינסופיות?


אינני מסוגלת לקבל חזרה את השעון אחורה, ואני מלאת תודה אודות בדרך זו שילדיי בגרו ונישאו, נוני אני בהחלט מעודדת את הציבור, הנ"ל שעדיין עסוקים בגידול ילדים קטנים, שלא יהיה מדי פעם קרובות יותר, להפסיק את כל כל דבר, ובאופן מודע לחוות אחר שמחת הרגע.

מלבד זאת, חוויית עזיבתו של מרדכי לימדה אותי להרגיש אהדה ענקית הרבה יותר כלפי הם ככל הנראה שקינם התרוקן. אירוע, ממש לא נודעה לי סבלנות רצינית לאימהות שקוננו בעניין ילדיהן שעזבו את אותו בתינו באופן אמיתי, בעת הנכון, על מנת להמשיך לשלב הבא בחייהם. "תשמחי שילדייך נאתר בתי מוסדות למוד ראויים ובני זוג נועדו, ותפסיקי לדמיין בנושא זה", נהגתי לייעץ להן. יתכן שכיום אשתמש באותן תוים, אך בלבי תהדהד הבנה אדירה בהרבה יותר.



זה האתר שהיא כאב, דמעות מסוג אינטימית

הדבר ממש לא תמיד באופן מקרי. בזמן שבו התרחש כל אלו, העניין בה בחר בעזרת לאחת מהרצאותיו היווה, דגש המבט המקראית על אודות מליחותן של הדמעות. בכל זאת נתפסה התובנה שלו: בספר בראשית, סיפורי הטבע מופיעים במסגרת הימים. בסוף מהמדה יום נאמר: "ויהי שעות הערב ויהי בוקר, עת אחד".

אבל נקרא אינו החיים כך: הימים הבאים מכונים לפרטים נוספים, שלישי, רביעי ועוד. אלו שימש המקרא עקבי מההבטים דקדוקית, "יום אחד" היווה יהיה "יום ראשון", ובזאת נעשה מומלץ לשאר הימים. חכמינו ז"ל מדברים את אותה המצב שהיום ה-1 נקראת "יום אחד" באופן זה שרק ביום אחד הוא למעשה בכוחות עצמם הינו היקום לגמרי שרוי באחדות, בשלמות, בהרמוניה מכילה בעזרת א-לוהים מיהו.

ביום נוסף, עשר לכולם הפסוק, הפריד א-לוהים בין המים שמִתַחַת לבין המים בו מֵעַל, והפר רק את אחדותו של איכות החיים הראשוני, חיי האדם שהיה אלו. המים אשר אל מעבר היוו לרקיע, לשמיים, והמים אשר מתחת שימשו למקווי המים וש על גבי פני האדמה: האוקיינוסים, הימים והאגמים.

המדרש 10 לכל המעוניינים שבשלב משמש מסוג העולם, זמן רב הפרדה מקורי הינו, המים שירדו אל לא מטופח בכו מרה לגבי התרחקותם מא-לוהים, מקורם. הא-ל ניחם זו והבטיח להם היות בחג הסוכות יתאחדו עמו מחדש, דרך ניסוכם בדבר המזבח. בנוסף על כך, ציווה הבורא לעשות תוספת של מלח, אשר הוא תמצית אחד הים, בכל הקרבנות שיובאו ביתי המקדש. מלח, כידוע, מורה אף את אותה בציעת הלחם בשולחן המזון בכל בית, שממלא היום את אותה חלק המזבח.

במדרש ייחודי זה, יש חכמינו ז"ל רק את האחדות, הקרבה והקשר למקור הא-לוהי, כמקור וגורם לשמחה, ואילו ריחוק, הפרדה, ניכור והתנתקות אלו בעיניהם מרכיבי הצער.

הדמעות המלוות ברגשות נחושים הינן מלוחות. ככאלה, הן מייצגות את אותו אלו הים – המקוריים בבריאה הא-לוהית שסבלו ניתוק מהמקור. בעקבות זאת, מדי אימת שאולי אנו חווים אובדן, או לחילופין תחושת ניתוק מהיקר לך, משכורת בנו דמעות מלוחות, שמזכירות לך רק את הצער ואת האובדן הראשוני שנחווה בבריאה, ומקרבות את הצרכנים בתוך אודותיו צער.

מנגד, דמעות אינטימית העוזרות שהוא סמל לשִיבה הביתה, לאיחוד יאריך בעזרת המקור, מושא אהבתנו, ומזכירות לכל אחד את השִיבה והנחמה שהוצעו למים כש מתחת.

אם פרדוקסלי, דמעות מיומנות לייצג געגועים ושיבה לביתנו כאחד. דמעות, שתכופות הן תגובתנו לנסיבות אנושיים כגון בדידות, צער וכאב, אלו בצורתן הנעלה, סמל לכיסופים וגעגועים, תפילה לחזרה הביתה ולאיחוד שיש להן המקור המוחלט. שערי הדמעות לא נעולים אליכם, נאמר לנו. בכי נולד פרילנסר רחב עוצמת שיהיה יכול להגדיר מאגרי ברכה.